בן שרה (זיפי) ואליעזר (ליאו), נולד ביום י"ח באייר תרפ"ב (16.5.1922) בתל-אביב. גדל בחיפה, סיים בה את בית-הספר התיכון ושקד תמיד על לימודיו. אביו היה מהנדס במחלקת העבודות הציבוריות בחיפה ונרצח על-ידי ערבים בשעת עבודתו בתקופת מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט. הבן נתקבל לעבודה במקום אביו וניתנה לו משרת מנהל-עבודה. הוא נועד למלא את מקום אביו לאחר שיוכשר לכך. הוא עבד, תמך באמו ובו בזמן הוסיף לעסוק בלימודיו. זמן קצר לפני התגייסותו עמד לקבל את כהונת אביו. רבים היו המכשולים בדרכו בבואו במגע עם הערבים לרגל עבודתו זו, ובייחוד בימים שלפני מלחמת-העצמאות. הוא נפצע פעם מכדור מרצחים בנוסעו לעבודה, אך משהחלים חזר לאותו המקום כדי לקיים את שבועתו שנשבע לנקום את נקמת אביו. היה טוב-לב, ישר וחביב על כל מכריו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב לשירות בחטיבת "כרמלי". הוא דחה אפשרות של שחרור שניתנה לו לרגל עבודתו החיונית ויצא לקרבות. יצחק נפל בקרב באזור משמר הירדן, ליד עין א-תינה, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. הובא למנוחת-עולמים עם חללי משמר הירדן בקבר- אחים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.